זיכרון

הולכות לישון תחת עץ אלון עתיק, אם ובת, יד ביד. ענפיו סוככים עלינו, ביניהם את מזהה כוכב. לקראת חצות, על הגבעה שמאחורי הגזע מיללת להקת תנים (אחד מהם צרוד וזייפן - זה מצחיק אותנו). אחר כך אנחנו נרדמות על מצע שורשים, בחשיכה פנייך הישנות נראות כמו פני אמי ופני סבתי

 

זיכרון

סלע גדול, ילד וילדה יושבים עליו, הסלע הופך לאי בודד או למבצר, כל העולם מחוץ לגבולותיו נעצר. הילד מקלף לילדה גרגרי שעורה, מניח בידה גרגר גרגר, הילדה אוכלת את הגרגרים ומקלפת בתורה, הילד פותח את הפה בתום, הילדה שמה לו גרגר על הלשון, הוא לועס ומחייך. פתאום קורה משהו שאי אפשר להתנגד לו, חום עולה ישר מהסלע וממלא את הגוף של שניהם, הם מרגישים את זה יחד, אי אפשר לקרוא לתחושה הזו בשם

 

בצורת

את תהיי צמאה (יגמרו לך המילים) האדמה שבך תתקשח כמו אספלט (הדף שלך ישאר ריק) את תחפשי את הגשם בקרקע ואת הקרקע בשמיים (תחלמי כל לילה על שיטפון) היער יצהיב (גם את תלכי ותשני את צבעך) תנדדי בעקבות תחושת הצמא הרחק מעבר לך

 

בדידות ביער

את תהיי עץ בודד בין בניינים (המרווחים בינך לבין העצים מכאיבים לך) המרחק שלך מהשורשים יתעצם החורף יתארך בך (את מתכוננת לחורף כל השנה) את תחפשי בתוכך כוח להצמיח עלה תפני מקום לשחרור שיאחר לקנן בך (כל משק כנף מביא לך רעד של תקווה) את תהיי סלע שנפל מהשמיים (שמך מתנדנד בין הענפים) את תהיי ערימת קונכיות ריקות צעדייך יבקשו הד מהאדמה (האדמה תשיב בשתיקתה)

 

יער ופלסטיק

את תפגשי את הריקנות בצורת שארית בקבוק קולה זירו (שהלך והתקמט והתפרק לפיסות חדות של כלום) הנוף ישתבש לך עם (אינספור) חתיכות של זרות שקית ניילון תכסה את האדמה, תעיק על נשימתך את תשלפי (עוד ועוד) מקרומולקולות מהיער שלך תצעדי בתחושת מיאוס בתוך סימני דרך בוהקים (ביניהם תפגשי זחל שהתבלבל, עטוף בתוך שקית ביסלי, מבקש להתגלם בה)